אז יש לי יום הולדת, והשמחה...נו...ככה ככה

לעלמה יש יום הולדת, וברור שאחנו שמחות, ומאושרות וצוהלות וחוגגות. אבל...מכיוון שנפתחנו, וכאן אנחנו רק דוברות אמת - זה המקום להודות שלפעמים יום הולדת זה יותר דכאון מאשר באמת סיבה למסיבה.


מזל טוב! אם את מבנות המזל שמאושרות ביום הולדתן, שכל חלומותיהן מתגשמים ושפשוט מרגישות שמחה גדולה סביב האירוע, את יכולה לדלג על הכתבה. אבל אם את מרגישה קצת עייפה, טיפה כבויה, מעט בלחץ ולא כל כך שמחה סביב יום ההולדת (או שיש לך חברה כזו) – חשוב שתדעי שאת לא לבד.


אבל...זה יום ההולדת שלי! אני אמורה להיות מאושרת!

או. הנה מלת המפתח: "אמורה". סביב יום ההולדת יש כל כך הרבה ציפיות, שקשה לעמוד בכולן.

הציפיות מתחילות להיבנות כבר בימים לקראת האירוע. האם יזכרו. איך יחגגו לי. מי יגיע. מה יביאו לי. איך יתייחסו אלי. יש לנו בראש תמונה של יום הולדת החלומות בגרסת הדיסני (וברור שחיות היער מגיעות עם בלונים!), וכל פעם מחדש אנחנו מופתעות לגלות שזה לא לחלוטין תואם מציאות.

אנחנו לא מתעוררות בבוקר לצלילי שירה של כל החברות מתחת לחלון, אין זיקוקים בשמיים וברוב המקרים, לימוזינה לא מגיעה לאסוף אותנו לסדרת טיפולי ספא, בדרך למטוס הפרטי שמחכה לנו. עבור רובנו, לפחות.

גרסה יותר תואמת מציאות זה שרוב החברות זכרו והעלו טיקטוק או סטורי. חוץ מהאחת שבאמת לא זוכרת כלום אף פעם. ורובן השתמשו בתמונות סבבה. חוץ מהכמה המביכות ממש. הן הביאו בלונים לכיתה (שעכשיו את תקועה איתם כל היום, וצריכה לחייך יפה כשהמנהלת מברכת אותך...), והיה ממש מורכב לסחוב אותם הביתה. המתנות מהמשפחה היו בסדר. שוב לא קיבלת את האייפון החדש, אבל זו לא באמת הפתעה. סבתא לא מפסיקה לשאול אותך מה את רוצה, ומתקשה לקבל את זה שלא לך ולא להורים יש תשובה. היו גם כמה טלפונים ממש מביכים, ואת תוהה באיזה גיל דודוש תפסיק לשיר לך שירים. לפחות העוגה הייתה ממש טעימה.

קבעת עם חברות, ואמנם דרמה דרמה דרמה עד שזה יצא לפעול, אבל בסוף היה נחמד. סרט חמוד, פיצה שוקולד בבית הקפה ואפילו ניצחת בבאולינג (וכן! ביום ההולדת מותר להשתמש ברמפה!). לא בדיוק פריז, אבל סבבה לגמרי, לפחות אחרי שהצלחתן לקבוע מקום ושעה.


מוכר לך? ובכל זאת, למה את לא שמחה?

  • זה מתחיל מהעבודה שרצית "מושלם" וקיבלת "סבבה".

  • זה ממשיך לכך שהיית צריכה לעבוד, וממש קשה, בשביל הסבבה הזה. לחייך, להסכים, לתווך ולהתפשר, והרבה.

  • לזה מתווסף הסטרס, הלחץ והדאגה סביב הכל. מ"מה יהיה" ועד "מה אלבש".

  • והדובדבן הוא הציפייה שתנצלי את יום ההולדת להבין איפה את בחיים, ומה את רוצה הלאה. לחשוב על השנה שהייתה. לבקש משאלה. להחליט מבין אלפי האפשרויות, איזו מתנה תהפוך אותך לשמחה.

שתדעי, שיש עשרות מאמרים שמדברים על דיכאון יום הולדת, עם תסמינים כמו תחושת עייפות וחוסר עניין סביב יום ההולדת, קושי להשתחרר מתחושת המועקה, לחץ מדברים שאין לך שליטה עליהם, רצון שיגמר כבר, קושי להירדם, רצון שיעזבו אותי לבד ואפילו כאבים פיזיים כמו כאב בטן או כאב ראש, רק מעצם המחשבה על החגיגה. כלומר, זה מוכר. זה טבעי. וזה ממש ממש לא רק את ולרגע לא אומר שאת מוזרה.


ובכל זאת, מה אני יכולה לעשות בשביל להפוך את היום לטוב יותר?

  • הכי בנאלי, אבל לנשום עמוק. הכי הכי גרוע – מחר זה כבר נגמר. עד אז, תתרגלי נשימות יוגה.

  • תחליטי מה ישמח אותך. חפשי משהו, גדול או קטן, שיגרום לך אושר ותעבדי לקראתו. אם את רוצה מתנה יקרה, תבקשי אותה מהכל המשפחה. אם יש עוגה של קונדיטורית ספציפית, תפזרי רמזים עבים ואם את מעדיפה לעשות סרטי מרוול לבד, עם דליים של פופקורן, זה לגמרי בסדר והחלטה שלך.

  • אל תגזימי עם התוכניות והתכנונים. כשהתוכניות גרנדיוזיות, יש הרבה יותר מידי מקומות לאכזבה.

  • תהיי ריאלית. אמנם יום הולדת שלך, ומגיעה לך חגיגה, אבל בכל זאת – האירועים אמורים להשתלב תוך כדי יום הלימודים, עבודה וחוגים ולא לעלות כמו חתונה.

  • תזכירי למי שצריך מראש. ותפעילי את מי שצריך על תקן ה"מזכירה הלאומית". רק בשביל לוודא שכל מי שכן אמור לזכור, וכל מי שאת כן יודעת שישמחו איתך, אכן זוכרים.

  • ובכל זאת, אל תסמכי על אחרים בשביל האושר שלך. זה הזמן להחזיר את השליטה אליך. תתכנני. תחליטי. תעשי. זו העצמה אמיתית.

  • ו...תשלחי לאמא/אבא/דודה/חברה את הלינק לאתר של עלמה. כי באמת שזו מתנה נפלאה.