רויטל אלרון כץ, מנחת הורים לילדים עם צרכים מיוחדים, מניחה בפנינו את אחת השאלות המורכבות שעומדות בפני הורים לנערות עם צרכים מיוחדים (בעצם, הורים לנערות בכלל...), ונותנת הסבר שחשוב *שכל* הורה יקרא.
אההה איזה שאלה ענקית הנחתי כאן.
בשביל להתחיל לענות על השאלה, נתחיל לעשות סדר בקשיים והאתגרים של הנערה שלכם.
*אולי יש לה קושי בויסות החושי?* למשל, היא מתקשה להבין את גבולות הגוף שלה, הבגד החגיגי מגרד לה, הצבע האדום מפריע לה, התווית של הבגד מוציאה אותה מריכוז.
*אולי יש לה קושי בהתארגנות?* היא לא זוכרת להכניס חזרה את הקלמר לתיק ויש לכם מנוי בחנות כלי הכתיבה השכונתית, אתם מזכירים לה 10 פעמים להרים את הצלחת, ואולי היא גם ידועה כתורמת נדיבה מאוד של סווטשרטים לפינת האבידות בבית הספר.
*אולי יש לה קושי לבקש עזרה?* היא עולה על האוטובוס לכיוון הרצליה במקום לתל אביב, היא ממשיכה לשבת עם מכנסיים רטובים כי לא נעים לה להפריע למורה ולבקש לצאת מהשיעור, או שהיא תשאיר סימני דרך מהמקלחת לחדר כשתצא ממנה רטובה ולא תמצא מגבת.
כן, זו הנערה המתוקה שלכם, שכל ההתנהגויות האלה היו חמודות ומובנות כשהיתה בת 4, אבל פחות מתקבלות בהבנה היום כשהיא בת 9, 12 או 15. זו הילדה שאז יכולתם לעזור לה להתלבש, להתקלח ולנגב את הטוסיק, שהיום פתאום היא צריכה בבת אחת להסתדר בעצמה, להתקלח, להתנקות, להתארגן ולזכור המון פעולות, וזה לא קל לה.
הילדה שלכם מתקרבת אל השער של גיל ההתבגרות ואתם לא שם פיזית להחזיק לה את השער שלא ייטרק לה בפנים. לפעמים אין לה חברות שהיא יכולה כבר לשמוע מהן על החוויות שלהן סביב הווסת, ובדיוק עכשיו היא עומדת להתמודד או כבר מתמודדת עם אתגרים חדשים כמו התפתחות מינית (שיו איך זה קרה?), ובמרכזה הווסת.
לדבר התבגרות עם הבת שלך
יצאתי לחקור אמהות לבנות עם אוטיזם. רציתי להבין איך זה עבד אצלן, מה היו הקשיים ואיך הן התגברו עליהם או מתפעלות אותם עד היום. הגעתי למסקנות והכנתי לכם תסריט שיחה:
רציתי לדבר איתך על השינויים בהתפתחות המינית אצל ילדות. בקרוב תראי או את רואה שיש לך סימנים פיזיים שמשתנים בגוף, ואני רוצה לתאר לך אותם ולמה הם משמשים, למשל: השדיים (או ציצי או חזה - השתמשו במונחים שנהוגים אצלכם בבית) שגדלים בתקופה הזו, ישמשו אותך להניק את התינוקות שיוולדו לך. השערות שצמחו או יצמחו בבית השחי ומסביב לפות מסמנים את הבשלות המינית שלך ואת הנשיות שלך, ואת תקבלי בערך פעם בחודש וסת שמסמנת את העובדה שאת פוריה ויכולה להיכנס להריון אם תרצי, וללדת ילדים. וסת היא דימום מתוך הפות שאורך כמה ימים וקורה אחת לחודש, זה קורה אצל כל הנשים, גם לאמא, לסבתא, לאחותך, לחברות מהכיתה ולשכנה ממול. הווסת מגיעה כל חודש אם אין הריון. הפעם הראשונה שתקבלי וסת היא בערך בין גיל 10-15, והסימנים שתיארתי בהתחלה אלה הסימנים שמרמזים על הגעת הווסת.
אם שרדתם עד כאן והיא לא אמרה כלום אז או שהיא כל כך נבוכה והיא לא מגיבה, או שהיא ממש קשובה וצמאה למידע, או שהיא באמצע משחק בטלפון...
תנו את התשובות, תנו לגיטימיזציה לרגשות
אם היא שואלת שאלות תוך כדי השיחה, כמובן עצרו וענו בהתאם ובעיקר ידעו אותה שזה תקין, שזה בסדר שזה מביך או מלחיץ אותה, תנו לגיטימיות לכל רגש שיעלה אצלה ולכל שאלה, ובררו איתה אם יש לה שאלות או מחשבות על מה שתיארתם.
בידקו אם מתאים לה להמשיך לשוחח או חכו להזדמנות הבאה של רגע רגוע ואינטימי ביניכם והמשיכו להסביר:
לפעמים כשהווסת מתקרבת יש סימנים נוספים כמו כאבי בטן, כאבי ראש, שינוי במצב הרוח, גם לי זה קורה וזה בסדר, את יכולה תמיד לשתף ולבקש עזרה ממבוגר.ת או חבר.ה שאת סומכת עליו.ה, כך תדעי שהווסת מתקרבת. כשתתחילי לקבל וסת באופן סדיר תוכלי לעקוב בעזרת דף או אפליקצייה ולהיות יותר מוכנה לבואה.
עכשיו בטח יעלו מצידה לה שאלות על מה קורה שם פיזית, "האם אני יושבת בשירותים שבוע שלם כל חודש?" או "מה אעשה כדי לעצור את הדימום?" או "איך אדע שזה קורה?"
ואתם תמשיכו להסביר:
יש הרבה דרכים לספוג את הדימום כמו: תחבושת שנצמדת לתחתונים, טמפון שמוכנס לנרתיק, תחתונים רב פעמיות ועוד, אני אלמד אותך איך לזהות מתי כדאי להחליף לאמצעי ספיגה חדש.
תשמשו בעזרים
תראו לה סרטונים, ציורים, תדגימו ותראו, עודדו אותה להתנסות בכל האפשרויות עד שהיא תמצא את האפשרות הנוחה לה ביותר.
תחשבו על כל פרטי המידע החשובים
למשל, אל תשכחו להסביר גם על כל הדרכים להיפטר מאמצעי הספיגה המשומשים בצורה דיסקרטית או על שמירה על הניקיון.
תתמכו בה
ילדה או נערה עם צרכים מיוחדים לעיתים חווה התפרקות או חרדות סביב שינוי גדול שכזה, תזכרו שזה לגיטימי וחשוב שהיא תדע שזה בסדר להרגיש קושי, שאתם כאן לתמוך בה, ואם קשה מאוד אפשר תמיד להיעזר באנשי מקצוע.
תיעזרו בצוות החינוכי
שתפו את הצוות החינוכי והטיפולי שמלווה אותה, כדי שיגבה יחד איתכם את התהליך, וידעו אותה שהיא יכולה לפנות אליהם בכל שלב.
תחגגו איתה את השינוי
תשמחו איתה על השינויים, אלה סימנים בריאים וטובים, ותעשו איתה יום חג מותאם למה שהיא בדיוק אוהבת לכבוד קבלת הווסת הראשונה.
זהו, היא מוכנה, וגם אתם!
הילדה שלכם גדלה והיא מוכנה ובשלה כמעט להיות אישה, אני חושבת שזה נפלא.
שלכם תמיד,
רויטל- אופטיזם.
הכותבת: רויטל אלרון כץ, מנחת הורים לילדים עם צרכים מיוחדים, מייסדת ומנהלת את מרכז "אופטיזם- מקום אופטימי למשפחות עם צרכים מיוחדים" ואמא לילד מיוחד.