יום הווסת הבינלאומי - לדבר. לנרמל. לפעול.

51% מהאוכלוסייה. 2500 ימים במהלך החיים. לא הגיע הזמן שנוכל לדבר על הווסת שלנו בצורה גלויה? לא הגיע הזמן שנקבל את העזרה, סיוע ותמיכה שאנחנו צריכות? לא הגיע הזמן שיהיו לנו טמפונים ותחבושות, שירותיים נקיים, מים זורמים וסבון בכל מקום?

לפני כמה חודשים פורסם מאמר דיעה בעיתון הארץ, בו המחברת טענה ש:

ל"נרמול" שיח המחזור יש כמה בעיות. הראשונה והשולית היא, שאין פה בעצם מה לנרמל...מחזור הוא לא הישג. הוא יקרה לכל בת באשר היא כזו. בעיה נוספת היא שמדובר בהפרשת גוף. מדוע לא "מנרמלים" את השיח על זיעה, שתן או צואה?"

אותו טור הוא ההוכחה עד כמה יום הווסת, או בשמו המלא "יום היגיינת הווסת" שמצויין ב 28.5, הוא יום חיוני ומהותי.

רגע, שיחה על זיעה, שתן וצואה לא מנורמלים?

לא ברור באיזה בית המחברת חיה, אבל השטח מעיד על משהו אחר לחלוטין. אנשים (גברים ונשים, אפילו מתבגרים), קונים ברוגע נייר טואלט. אפילו שולפים גליל בשביל לקנח את האף. בכיתה, בפגישות אנשים יוצאים לשירותים ואפילו אומרים זאת בקול. יש כאן מישהי או מישהו שמעולם לא אמרו "רגע, יש לי פיפי"? ברור שלא. כי השיחה מנורמלת. בכל בית עם ילדים, בדיחות פיפי, קקי ופלוצים הם הנורמה. וסביבנו, יש הרבה פלוצים באוויר. כי..מנורמל.. כי זה טבעי וחלק מאיתנו. ואנחנו מדברים על זה. ועושים את זה. ולא סוגרים את הדלת לפעמים, וצריכים לצעוק אחד על השני לשטוף ידיים. ולא במרומז, אפילו אם זה אמצע ארוחת ששי. אנחנו מדברים על שלשול ועל עצירות, על דלקת בדרכי השתן ועל מיץ חמוציות. מדברים, כי השיח מנורמל וכי אפשר לדבר עליו. מדברים, בצורה גלויה ופתוחה, ולומדים מה תקין ומה לא, מתי לשתות קולה בלי גזים יעזור ומתי צריך משהו שמעבר.

מה לגבי הווסת?

כמה מכן יצאתן לשירותים עם טמפון ביד? כמה מכן אמרתן בקול, "רגע, אני צריכה להחליף תחבושות"?, כמה מכן יצאתן מהסופר עם המארז ביד? באיזה גיל בכלל הסכמת לקנות לבד?

אם על פיפי וקקי אנחנו מדברים, עם ילדנו, עמיתינו וחברנו, וסת, לעומת זאת, דום שתיקה. השיח (המאד לא מנורמל) עובר ללחישות. אם העזת לבקש, התחבושת תועבר אליך בשושו, מקופלת בתוך היד של חברתך. בטיול השנתי לחלוטין יתעלמו מהצורך (לא בחירה. צורך!) של לא מעט מהנערות לשירותים נקיים ולמים זורמים. את לא תדעי עד גיל הרבה יותר מבוגר, אם בכלל, שהכאבים שאת חווה הם חריגים. או שיש מה לעשות לגביהם. את תשתמשי בנייר טואלט בתחתונים כי אמא לא נמצאת ואת מתביישת לבקש מאבא. את לא תלכי לבית ספר או למסיבה, כי את לא יודעת שאפשר לחיות עם הווסת, להתנהל כרגיל. איך תדעי את כל הדברים האלו, אם לא מדברים על הנושא בכלל?

למה לנרמל את שיח המחזור?

נרמול השיח על המחזור החודשי ועל הווסת, הוא לא "לנרמל את המחזור" (וסת. באמת שווסת. מותר להגיד את המלה. זה לא וולדמורט.), אלא, פשוטו כמשמעו - לנרמל את ה**שיח**. שיחה. שיחה. דיבור. תקשורת. בממוצע, נשים חוות 2,500 ימים מחייהן כשהן בזמן הווסת. בערך 7 שנים סה"כ של דימום.

יש אלפי דרכים לנרמל את השיח סביב וסת. רק בודדות מהדרכים הללו כוללות התחברות "לחוכמת הטבע האינסופית של אמא אדמה" עליה הכותבת מלגלגת. לעומת זאת, השנאה שהיא מדברת עליה, היא כבר שם. הגיעה באופן טבעי. דורות על גבי דורות שמעבירים מסר זהה לזה של כותבת הטור, שווסת זה מלוכלך ומגעיל, שאת תהפכי למפלצת עם מגירנות ומצבי רוח ושההלבשה התחתונה תוכתם. הכותבת מציעה לנרמל את הדה־נורמליזציה של המחזור (וסת! מה יהיה??), שיטה שפועלים לפיה מאז ימיה של חווה, ושהביאה אותנו למצב בו הווסת פוגעת בזכויות האדם הבסיסיות, עם הערכה היא שליותר מ- 500 מליון נשים ונערות סביב העולם אין גישה לתנאים בסיסיים המאפשרים את ניהול הווסת בצורה בריאה ובטוחה.

איך? מה? מה צריך לעשות?

אנחנו מציעות משהו אחר. שיטה שלא מותירה 50% מהאוכלסייה בתחושה שהן לגמרי לבדן בהתמודדות עם משהו שאמור להיות בלתי נפרד מההתנהלות היומיומית.

אנחנו אומרות:

• בואו נדבר. נצעק. נפרסם עוד ועוד סרטונים. נעלה מודעות בשלטי חוצות.

• בואו נוודא שכל נערה מקבלת במהלך שיעורי חינוך מיני בבית הספר, מהגן ועד יב', הדרכה תואמת גיל לגבי התפתחות, גדילה, התבגרות ומכיתה ג' גם על מה זה מחזור חודשי, מה קורה בגוף שלה ואיפה בבית הספר היא יכולה לקבל תמיכה.

• בואו נתלה בבתי הספר, במרפאות, במתנסים ובמוסדות ציבור פוסטרים, שמסבירים, שמצביעים על מה תקין ומה לא, שמבהירים לאן לפנות לקבלת עזרה.

• בואו ננרמל את הביקור הראשון אצל רופאת הנשים. הביקור שלפני יחסי המין. הביקור שעוסק בבריאות הכללית שלך, בבריאות שלך כאישה. אם ביקור כזה הוא ביקור שגרתי, כמו הביקור אצל רופאת השיניים בגיל שנה וכל שנה שלאחר מכן, ישאלו אותך, יסבירו לך, יעקבו אחריך, ובעיות שיצוצו, אם יצוצו, יקבלו טיפול מוקדם, הרבה לפני שהבעיה מחמירה.

• בואו נדאג שיהיו רופאות נשים (ואם אפשר גם כירורגיות שד) בזמינות גבוהה, בפיזור ארצי. כי לפעמים, את ממש רוצה להיות מטופלת על ידי אישה.

• בואו נדאג לטמפונים ותחבושות נגישים ובחינם, בכל חדר שירותים במבנה ציבור.

• בואו נעשה הכל, בשביל שבימים של הווסת, יהיה לנו (לאחיותינו, חברותינו, בנותינו) קצת יותר נעים. קצת יותר קל. אולי אפילו עם פחות שנאה או כעס. לא צריך לצאת במחולות, רק לדעת שאם תקומי מהכסא ותגלי שהמכנסיים שלך מוכתמים, העולם לא רק שלא יחרב, אלא גם תקבלי את החיבוק, תמיכה וטמפון שאת צריכה. זה כל מה שאנחנו מבקשות. וזה יקרה רק כשיח הופך למנורמל.

את איתנו??