נשים תמיד הלכו לכדורגל. לא במספרים כמו היום, כמובן, אבל מי שמספר לכן שזה דבר חדש משקר. יש תמונות, גמר הגביע האנגלי של 1927, ויש לא מעט נשים ביציע. כך שהיסטורית יש לזה ביסוס. אבל מה שקרה ב-20 השנים האחרונות הוא לא פחות ממהפיכה. את התוצאות אנחנו מתחילים לראות ממש עכשיו - כי הנה מתחיל הגביע העולמי.
יש לא מעט מחקרים שנעשו בשנים האחרונות על נוכחות נשית במגרשי כדורגל. הנתונים, לפחות לפני הקורונה היו די ברורים. אומנם יש עדיין מדינות שבהן חל איסור על כניסת נשים בסיבות דתיות (למשל איראן), אבל בשאר העולם נשים הן כ15%-35% מהצופים במגרשים. עדיין לא שוויון, אבל שיפור משמעותי ממה שהכרנו קודם.
מי לימד אותך לאהוב כדורגל?
כשמסתכלים לעומק ובודקים מה ההבדלים בין אוהדי כדורגל גברים לנשים, לא בהתנהגות - שם ההבדלים די ברורים - אלא בסיבה שבגללה הם התחילו לאהוד כדורגל, מגלים דבר מדהים.
כל האוהדים, גברים ונשים, מתחילים לאהוד כדורגל בגלל אחד מארבעה גורמים:
משפחה, חברים בני גילך, בית הספר והקהילה.
אבל הסדר של השפעת הגורמים שונה בין שני המינים.
בעוד שאצל גברים הדבר המשפיע ביותר הוא בני הגיל ורק אחר כל מגיעה המשפחה, אצל נשים הסדר הוא הפוך. המשפחה היא הגורם המרכזי בהחלטה של נשים להגדיר את עצמן כאוהדות כדורגל. דווקא החברות בנות אותו הגיל הן פחות חשובות בתהליך. וכאן צריכה להתחיל המהפיכה הבאה.
מה יביא אתכן למגרשים?
כדי שעוד נשים יבואו למגרשי הכדורגל אין צורך בשינוי מאסיבי ביציע. גם היום, היציעים, למרות הכל, עוברים תהליכים של שינוי. איטיים, קשים, מתסכלים, אבל לגמרי שינויים. עצם העובדה שחלק גדול מהנשים לא משתתף במפגני האגרסיות, מורידה אוטומטית את מפלס הכעסים. יש עוד הרבה לאן ללכת, אבל ברור שאנחנו בדרך הנכונה. ומי שלא רוצה לחכות, יכולה להביא את השינוי בעצמה.
יש מה לעשות. וזה אפילו לא מצריך תקציבים או החלטות מורכבות. זה בידיים של כל אוהדת כדורגל. כי הדרך היחידה שיגיעו עוד נשים לכדורגל והאווירה תהפוך לאפילו יותר נעימה מהיום צריך פשוט לא לשתוק. לספר לכל חברה בת גילך שאת יכולה כמה אדיר זה כדורגל. לגרור אותן איתך למגרש. ללוות אותן בפעמים הראשונות. ובעיקר לגרום גם להן למצוא עוד חברות ולהביא גם אותן. ככה יגיע השינוי.
מונדיאל שמח לכולן ולכולם!