כשאני לא כועסת, אני סתם עצובה. הצילו.

הבכי הפתאומי. והוא לא בלי סיבה!

הכעס. הצודק. באמת שהיא/הוא/הן לא היו בסדר.

התסכול. הייאוש. העצבים. העצב.

מוכר לך? מזדהה?


גיל ההתבגרות הוא לעתים רכבת הרים של רגשות. דקה של צחוק ואושר, דקה של תסכול ובכי, שוב ושוב, עוד פעם ועוד פעם. וזה כל כך מעייף. במיוחד כשברור לך שאף אחד לא מבין אותך. במיוחד כשברור לך שרק את מרגישה ככה.


יכול להיות שקצת ירגיע אותך לדעת שזה ממש לא רק את. הרבה מהחברות שלך (ולא מעט מהחברים גם) חוות בדיוק את אותה סערת הרגשות, שעוברת בין בכי שובר לב לצרחות וצעקות ומשם לצחוק מתגלגל, לפחות עד הבכי הבא. זו תופעה מוכרת של גיל ההתבגרות, ואם כל זה לא מספיק גרוע (וזה באמת מרגיש ממש גרוע, ונורא ואיום), אז לקראת הווסת ובתחילת הווסת, העצבים רק גוברים, הכעס מתעצם והבכי? כמעט וקורה מעצמו. בלי שום יכולת לעצור את הדמעות.


למה זה קורה?

התשובה לשאלה המורכבת והטעונה הזו, כמו פחות או יותר כל דבר שקשור בגיל ההתבגרות, היא כמובן "הורמונים".

הורמונים הם "שליחים" כימיים, שנוצרים באיזור אחד בגוף ומשפיעים על התפקוד של איברי הגוף או של תאי הגוף, באיזורים אחרים.

עם תחילת גיל ההתבגרות הגוף מתחיל לייצר הורמוני מין (אסטרוגן ופרוגסטרון אצל בנות, טסטוסטרון אצל בנים). ההורמונים גורמים לשינויים פיזיים בגוף, אבל גם למצבי הרוח.

כאילו שבשגרה זה לא מספיק מורכב, השינויים ברמות ההורמונים עוד יותר קיצוניים ובולטים לקראת הווסת. תופעות כמו בכי (תודות לרמות גבוהות של הורמון הסרטונין), כעס (השילוב של כל ההורמונים יחד), עצב (לאן האנדורפינים נעלמו???), עצבנות, לחץ וחרדה (היוש תגובה של הגוף לחוסר היציבות של ההורמונים) ואכילה רגשית (מי אמרה "רמות סוכר שצונחות" ולא קיבלה??) משתלטות עליך.


מה אני יכולה לעשות כשאני מרגישה שאני עומדת להתפוצץ כל רגע?

יש דברים שונים שאת יכולה לנסות, בשביל להקל על עצמך, להרגיע את עצמך ולדחות את הבכי והעצבים, לפחות את שאת במקום שאת מרגישה בו נוח.

  • תנשמי עמוק או תספרי עד 10, תמני את כל הצבעים שיש בפוסטר שמולך, תחשבי על המלים של שיר אהוב, תספרי אחורה בדילוגים, למעשה כל פעולה שנותנת לך כמה שניות להתאפס על עצמך, ולאסוף את עצמך מחדש.

  • תלעסי מסטיק או תמצצי סוכריה. העיסוק עם העטיפה והפעולה של הלעיסה, לפעמים מצליחים להביא לניתוק רגשי מהמצב בו את נמצאת, ולהרגיע אותך.

  • תסיחי את הדעת על ידי תעסוקה לידיים (ולראש), כמו למעוך כדור מתח, לקשקש עם טוש או אפילו לשחק עם הטבעת שלך.

  • תשחררי את שרירי הפנים המכווצים על ידי ניפוח הלחיים, הרמת גבות וכיווץ האף. השחרור מביא להקלה.

  • תסלקי את הגוש בגרון על ידי לגימות של מים או אפילו פיהוק גדול.

ומה אני יכולה לעשות עם העצב והכעס שמציפים אותי (כמעט) כל הזמן?

התחושה הזו, של כבדות, מוכרת ונפוצה. היא טבעית, ורובנו מרגישים ומרגישות ככה בשלב זה או אחר.

אם התחושה הזו לא נעלמת אחרי כמה ימים, ואם את מרגישה שהיא משתלטת עליך ומונעת ממך ליהנות, כדאי לפנות למבוגר או מבוגרת שאת סומכת עליהם ולבקש עזרה. בינתיים, אספנו כלים, טיפים וטריקים, שיכולים להקל עליך ולעזור לך למצוא שוב את האיזון שלך:

  • תדברי. עם חברות, עם ההורים, עם המורה, עם המדריכה (וגם עם חברים, מדריך וכו'). לפעמים החיבוק והאוזן הקשבת הם כל מה שאת צריכה בשביל להרגיע את עצמך. ואם את לא מסוגלת לדבר, תנסי לכתוב את הרגשות שלך, להקליט אותם או לצייר אותם.

  • תבכי. בכי טוב כזה, שמשחרר ומנקה אותך מבפנים, הרבה פעמים משאיר אותך עייפה, סחוטה אפילו, ורגועה הרבה יותר. ואם את לא מצליחה להביא את עצמך לבכות, פשוט תשימי לך סרט עצוב או תשמיעי שיר מרגש, שיעזרו לברז שלך להיפתח.

  • להבדיל, תצחקי. גם את לא מוכנה עדיין לצחוק מתגלגל, קומדיה רומנטית או מופע סטנד אפ קורע בהחלט יכולים להקל ולהרגיע.

  • תעשי ספורט, תרקדי או תשתוללי. במיוחד כשיש לך מן מעוקה כזו שיושבת על הלב, הרגשה כבדה שאת לא מצליחה לשחרר. הפעילות הגופנית משחררת הורמונים בשם אנדורפינים, שמשפרים די באופן מיידי את מצב הרוח.

  • תצאי מהבית. קחי איתך בקבוק מים ואוזניות, ופשוט צאי (כלומר, אחרי שאת משאירה הודעה שאת יוצאת להתאוורר, שלא ידאגו לך!). את יכולה לעשות הליכה נמרצת או לשבת בגינה הציבורית, את יכולה לטייל ברחוב או לקנות קרטיב במכולת, אבל עצם היציאה מהבית משנה אווירה, והרבה פעמים משנה מצב רוח.

  • תצטטני. מים קרים עובדים כמו טיפול בהלם. אחרי שטיפת פנים קפואה (או מקלחת קרה, אם את מספיק אמיצה), את לא תזכרי על מה כעסת כל כך (אם המים היו קרים מידי, יכול להיות שגם לא תזכרי איך קוראים לך, אבל לא נורא). גם אפונה או כרית ג'ל מהמקפיא יעבדו. כדאי לך לנסות.

  • תחכי בסבלנות. ברוב הגדול של המקרים, זה עובר, והענן השחור הגדול שמעליך חולף. יכול להיות שבוקר אחד תתעוררי ותביני שאת בסדר, או שאיזה אקט חמוד מחברה ישמח אותך, אולי מה שציפית לו סוף סוף קורה, ואת תרגישי שמחה יותר וקלילה יותר. וכמו שאמרנו בהתחלה, אם מצב הרוח הקודר שלך נשאר, ואת מרגישה שהוא משפיע על היומיום שלך ועל מערכות היחסים שלך, כדאי לפנות למבוגר או מבוגרת שאת סומכת עליהם, ולבקש עזרה. יש פתרון, גם למצב רוח השחור ביותר.