"כולם במפגש, ורק אני לא הוזמנתי"
"כל החברים שלי בטיול, ורק לי לא הרשו"
"הן מעלות תמונות מגניבות מהיציאה שלהן"
"הביאו לה בלונים מעלפים ליום ההולדת. עדיף שאני לא אחגוג, בשביל לא להתאכזב"
פומו, נעים מאד
התחושה הזו, שאני לא חלק ממשהו, שאני מפספסת משהו חשוב או שיש לאחרים משהו שלי אין – נקראת FOMO. ראשי התיבות של הביטוי " Fear of missing out", הפחד מהחמצה.
פומו כוללת בתוכה כל מיני רגשות כמו קנאה, בדידות, כעס, אכזבה, דאגה או שנאה עצמית. ההרגשה היא שאת מפספסת או מחמיצה משהו ממש חשוב שקורה אצל אחרים, שהם נהנים ושהחיים שלהם טובים, כיפיים ומגניבים יותר או שיש להם דברים שווים יותר משלך.
תחושת הכיווץ הזה בבטן, הדאגה, חרדה או לחץ שאת מרגישה הוא הפומו. פומו גורמת לך להרגיש פחות מרוצה מהחיים שלך ועלול להגביר מחשבות שליליות, לפגוע בשינה שלך ולגרום לחרדה חברתית. זוהי תחושה טבעית, שמשפיעה על כולנו לפעמים.
מדיה חברתית גורמת לפומו
המדיה החברתית, כמו אינסטגרם או טיקטוק, למשל, היא אחת הגורמים שהכי מגבירים את תחושת הפומו.
תחושת ההחמצה גוברת כשאת רואה מה החברים שלך, ואפילו אנשים שבכלל לא חברים שלך (ואולי שאת בכלל לא מכירה), מעלים. תחושת הפספוס ממשיכה להתגבר ככל שאת ממשיכה לגלול בפור יו, מנסה להבין איפה החברים שלך ומה הם עושים, או מה הדבר הכי נחשב לש"כולם" יש. את רואה את הסלב ההיא מצטלמת ליד האייפל, ואת החברה הזו לוגמת סטארבקס. הוא קיבל את הנעליים השוות שחלמת עליהן, והן? לומדות יחד למבחן בהיסטוריה ולפי התמונות עושות חיים.
נוצר מצב בו את כל הזמן מודאגת ממה את מפספסת, וכל הזמן מחפשת לבדוק אם את מפספסת עוד משהו.
זה בדוק!
חוקרים שבדקו את הנושא הפומו ומצאו כמה שצעירים שקיבלו ציונים גבוהים יותר במדדי פומו (כלומר – יותר סובלים מפומו) משתמשים במדיה החברתית הרבה יותר מצעירים עם ציונים נמוכים יותר. אותם צעירים מתחברים דבר ראשון בבוקר כשהם פוקחים עיניים, ואפילו בזמן האוכל ובלילה, לפני שהם נרדמים. על פי אותו מחקר, אותם צעירים גם פחות מרוכזים, משתמשים בטלפון בזמן הלימודים ואפילו בזמן נהיגה! מצב הרוח שלהם היה פחות טוב, הם היו פחות מרוצים מהחיים שלהם ובזבזו יותר כסף על דברים שנתפסים כ"לכולם יש".
איך אני נלחמת בפומו שלי?
פומו היא תחושה אמיתית ומורכבת, וקשה להתעלם ממנה או להתגבר עליה, ובכל זאת – יש דברים שאת יכולה לעשות בשביל להקטין את ההשפעה עליך.
תתרחקי מהטלפון. קשה כל כך להתנתק מהפיד והפור יו והדיסקורד ובכל זאת – כדאי לנסות. תכניסי לקופסה, תגבילי לעצמך את השעות, ותבני גבולות ברורים. כשלא תדעי כל רגע וכל שניה של היום מה כולם עושים, את פחות תרגישי שאת מפספסת משהו. תנסי למלא את הזמן עם חוגים, פעילויות, מפגשים, תנועות נוער וכו', בשביל לא להתפתות לקחת את הטלפון.
בואי נחשוב בהגיון רגע. הרי את יודעת בדיוק איזה מאמץ זה להעלות את התמונה המושלמת לאינסטוש, או הסרטון המושלם לטיקטוק. את מנסה שוב ושוב, מזיזה, מסדרת, מוסיפה פילטרים, עד שאת מקבלת תמונה שמראה כמה הכל "מושלם". ואם את עושה ככה, את יכולה להיות בטוחה שכולם וכולן מתנהגים בדיוק באותה צורה. כל מבט על החיים המושלמים שאת מפספסת, הוא פשוט אשליה שנבנית אחרי עבודה קשה.
חשוב גם להזכיר לעצמנו שמדיה חברתית לרוב מראה לנו נקודות שיא בחיים. הטיול. הבילוי. הקניות החדשות. כשאנחנו עוברות על הפיד, אנחנו רואות אוסף של שמחה, אושר, עונג, כיף, הנאה והתרגשות, והרבה פחות את השגרה המאד רגילה, ודי משעממת, של כולם.
כשאת נזכרת בדברים שטובים בחיים שלך, את פחות מרגישה את תחושת הפספוס. לפעמים את צריכה ממש להתאמץ לחפש נקודות אור אצלך, ולפעמים זה יבוא לך יותר בקלות. את תזכרי בציון הטוב, בשיער שהסתדר היום כמו שרצית, בעוגיה השווה שאכלת, או בסדרה שאת רואה, ופתאום הכל לא יראה כל כך שחור. בכתבה שבקישור יש כל מיני דרכים לשיפור החשיבה החיובית. כדאי לך לנסות ולראות מה עובד בשבילך.
אם את מרגישה שאת כל הזמן דואגת ולחוצה או שאת לא מצליחה להשתחרר מהמחשבות סביב מה אחרים עושים, מעלים, כותבים או מצלמים, תפני למבוגר/ת שאת סומכת עליהם ותבקשי עזרה. יש מבוגרים שסביבך את הכלים לעזור לך בהתמודדות המורכבת הזו.